חלוקת נכסי קריירה הון אנושי בבתי דין רבני בעת חלוקת רכוש בהליך גירושין
עורכי דין בסוגיית חלוקת נכסי קריירה הון אנושי בבתי דין רבני שונה מאשר בתי המשפט לענייני משפחה.
הסיבה לכך היא שבתי דין רבניים פוסקים על פי הלכה היהודית (דין תורה) השונה מן החוק האזרחי של פי דנים בבתי המשפט לענייני משפחה בעת חלוקת רכוש בהליך גירושין.
הרב שלמה דיכובסקי כתב: “בתי הדין הרבניים דנים, כידוע, לפי דין תורה. לפי התורה, סמכותם של בתי הדין היא בלתי מוגבלת, בהיותה נובעת מן המחוקק האלוקי, ולא מן המחוקק האנושי.”
על פי הלכה העול הכלכלי מוטל על הבעל בלבד (10 דברים שהבעל מתחייב כלפי אשתו בכתובה), ועל כן זכאי מפירות של נכסי האישה, ממעשה ידיה ומכאן נובע השוני בפסיקה של חלוקת רכוש. מכאן יוצא שרכוש שרשום על שם הבעל, ובכלל זה עסקים, חניות, חברות שלו הם (רכושו הם), ואינו צריך לחלוק איתם עם אשתו.
יתרה מזאת יש סירוב כולל לדון בכל סוגיית נכסי קריירה, הון אנושי, כושר השתכרות ומוניטין עסקי.
השוני בנושא חלוקת נכסי קריירה הון אנושי בבתי דין רבני לבין ערכאות השיפוטיות האזרחית בולט לעין
עורכי דין גירושין מדגישים כי בתי הדין הרבניים מכבדים את חוקי מדינת ישראל ובכלל זה חוק יחסי ממון, אך מפרשים אותו על פי ההלכה היהודית בעת חלוקת רכוש בהליך גירושין (חלוקת נכסי קריירה הון אנושי בבתי דין רבני). הלכה מבחינתם היא: “דינא דמלכותא דינא”.
דינא דמלכותא דינא הוא מושג הלכתי בתחום המשפט העברי שתרגומו מהשפה הארמית הוא: “דין המלכות – דין”.
משמעותו של דין זה היא שבצד הצו ההלכתי היהודי המקובל, יש תוקף הלכתי גם כן לדין המקום והמדינה, ולצו שליטיה. הלכה זו הינה יוצאת דופן, מכיוון שהיא נותנת תוקף חוקי למשפט זר, שמקורו איננו יהודי.
שני דיינים בכירים, שמכהנים בבית הדין הרבני הגדול שבירושלים, הרב אברהם ח’ שרמן והרב שלמה דייכובסק, נדרשו לסוגיית מה יחסה של ההלכה היהודית כלפי “ההלכה הפסוקה” (החקיקה השיפוטית) של בית המשפט האזרחי? האם חל עליו “דינא דמלכותא דינא”, דין מנהג המדינה, או לאו?
נראה על פניו ששני הדיינים, הן הרב שרמן והן הרב דייכובסקי, תמימי דעים בעמדתם השלילית להחלת כללי ה”דינא דמלכותא דינא” או “דין מנהג המדינה” על הכרעות בית המשפט האזרחי, שאינם מעוגנים בדבר חקיקת הכנסת, אלא הם פרי יצירת החקיקה השיפוטית של השופטים בפרשם את חוקי הכנסת.
הפרשנות של החוק היא זאת שקובעת בבית הדין הרבני בעת חלוקת נכסי קריירה הון אנושי בבתי דין רבני
מכאן יוצא שבפועל בתי הדין הרבניים לא מכירים בחדשנות של הפסיקה בנושא נכסי קריירה, הון אנושי, מוניטין עסקי, כושר השתכרות (ראו סקירת פסקי דין גירושין העוסקים בחלוקת נכסי קריירה בהליך גירושין), על כן יש חשיבות רבה לכל נושא מרוץ סמכויות ותכנון אסטרטגית גירושין מנצחת על ידי מיטב עורכי הדין.
גם בתי הדין הרבני אין תמיד אחידות ומצאנו את גישת המשפט העברי, בדברי כב’ ביה”ד הרבני הגדול, בפסק דין תיק תש”ה 43-1, מלפני כחמישים שנים.
“… ואשר לסידור עצם הפיצויים וקביעת סכומם, מצא ביה”ד הגדול טענת המערערת צודקת ביסודה, שאם אמנם לבעל אין היום איזה רכוש קרקעי או שוה כסף שהוא ידוע לביה”ד, אבל השכלתו וידיעותיו המקצועיות וכן מצב משפחתו והקשרים שיש להם, יש בידם כדי להבטיח לו עתיד כלכלי איתן” (ראה אוסף פסקי דין של הרבנות הראשית לארץ ישראל, חלק א’, בעריכת ז’ ורהפטיג, ירושלים תש”י). וכל המוסיף גורע…..
