הורות משותפת ושמירה על טובת הילד
בעידן המודרני, שאלת ההורות המשותפת לאחר גירושין הפכה למורכבת ורבת פנים יותר מאי פעם. אין תשובה אחידה לשאלה אם משמורת משותפת עדיפה על הסדרי ראייה, או אם היא מייצגת באופן מיטבי את טובת הילד. כפי שכל תביעת גירושין דורשת אסטרטגיה משפטית מותאמת אישית, כך גם קביעת טובת הילד מחייבת בחינה מעמיקה של כל מקרה לגופו.
קשה לצאת בהצהרה מכלילה אם משמורת משותפת עדיפה על הסדרי ראייה ואם זו אכן טובת הילד, כמו שכל תביעת גירושין צריכה אסטרטגיה משפטית מותאמת אישית כך גם טובת הילד צריכה להיקבע כל מקרה לגופו ולאחר בדיקה מעמיקה של טיב הקשר בין הילד להוריו והרצון לשיתוף פעולה אמיתי בין ההורים בגידול ילדיהם המשותפים.
המשמורת המשותפת ביסודה היא גידול הילדים באופן שווה, בשני בתים מרכזיים הנמצאים באותו אזור מגורים וחלוקת הנטל הכלכלי באופן שווה המתייחס בהשלמה להכנסות וההוצאות החודשיות של כל אחד מהצדדים. אם בעבר היה מקובל שילדים להורים גרושים ימשיכו לחיות ולגור עם אמם לאחר הגירושין והאב יראה אותם לסירוגין על פי הסדרי ראייה הנקבעים מראש, השוויון שקיים כיום בחברה הישראלית והעובדה שמרבית הנשים עובדות במשרה מלאה הפכה את גידול הילדים לשותפות בפני עצמה בה כל אחד מההורים לוקח חלק שווה בטיפול ובחינוך הילדים, טבעי יהיה הדבר שגם לאחר שבני הזוג מתגרשים ימשיכו לקחת חלק שווה ולפעול בשיתוף פעולה בגידול ילדיהם המשותפים.
התפתחות תפיסת ההורות המשותפת
המשמורת המשותפת (הורות משותפת) מבוססת על עקרון גידול הילדים באופן שוויוני בין שני ההורים. היא מתאפיינת בשני בתים מרכזיים, לרוב באותו אזור מגורים, וחלוקה שווה של הנטל הכלכלי, תוך התחשבות בהכנסות וההוצאות של כל צד. בעבר, היה נהוג שילדים להורים גרושים יישארו בעיקר עם אמם, כאשר האב מקיים הסדרי ראייה קבועים. אולם, השינויים החברתיים והכלכליים בישראל, ובפרט העלייה בשיעור הנשים העובדות במשרה מלאה, הובילו לתפיסה חדשה של שותפות הורית שוויונית.
ניתן להגיע להסכמה על הורות משותפת או על החלטה אחרת שהיא טובת הילד בעיני הוריו במסגרת הסכם הגירושין, בגישור או בשיתוף פעולה, במידה ובני הזוג לא מצליחים להגיע להסכמה ניתנת ההכרעה לערכאה המשפטית העוסקת בתביעת הגירושין שלהם. נכון להיום, על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות מוכרת גם כחוק חזקת הגיל הרך, ילד עד גיל 6 יישאר בחזקת אמו. בהתאם להחלטת הערכאה המשפטית בה הוגשה תביעת הגירושין קודם, על פי קריטריונים של לשכת הרווחה ובדיקת מסוגלות הורית תיבדק אפשרות לקיים משמורת משותפת גם במקרים בהם מעורב ילד מתחת לגיל 6.
הקביעה למשמורת ילדים מתבססת בראש ובראשונה על טובת הילדים ושואפת להגן על היציבות בחייהם גם לאחר פירוק התא המשפחתי המוכר להם. כדי לקבוע את טובת הילד נוקט בית המשפט בעזרים כגון תחקיר סעד שעורך עובד סוציאלי בשירות לשכת הרווחה הבאים לבחון את סדרי היום המשפחתיים להם רגילים הילדים כך שההחלטה שתתקבל לא תפגע באיכות או באורח חייהם, ההורים מתבקשים לעבור אבחון לקשר הידידות ביניהם ואם הם מסוגלים לעבוד יחד בשיתוף פעולה ובכבוד הדדי בנוגע לגידול ילדיהם, במקרים מסוימים נשאל הילד לרצונו ובמקביל נבדקת האפשרות שדעתו הושפעה מאחד מההורים. לאחר שנבדקים כל המאפיינים השונים וכשירותו של כל אחד מההורים לגדל את ילדיו מובאים הממצאים לשופט או הדיין והוא מכריע האם אפשר שתתקיים הורות משותפת לאחר הגירושין, אם לא אפשרי המצב הוא קובע את הסדרי הראייה ואת האפוטרופוס העיקרי שהילדים ישהו בחזקתו במהלך הגירושין ולאחר סיום התביעה.
שיקולים בקביעת הסדרי שהות בעת הורות משותפת
- גיל הילדים: חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, המוכר גם כחוק חזקת הגיל הרך, קובע כי ילד עד גיל 6 יישאר בחזקת אמו. עם זאת, ישנה מגמה גוברת לבחון אפשרות למשמורת משותפת גם במקרים אלה.
- מסוגלות הורית: נבדקת היכולת של כל הורה לספק את צרכי הילד הפיזיים, הרגשיים והחינוכיים.
- יציבות ורציפות: נשקלת החשיבות של שמירה על סביבה יציבה ומוכרת לילד.
- שיתוף פעולה בין ההורים: נבחנת היכולת של ההורים לתקשר ולשתף פעולה בנושאים הקשורים לילדים.
- רצון הילד: בהתאם לגילו ובשלותו, דעתו של הילד עשויה להילקח בחשבון.
תהליך קביעת המשמורת בעת הורות משותפת
הערכאה המשפטית העוסקת בתביעת הגירושין מסתמכת על מגוון כלים לקביעת הסדרי המשמורת בעת הורות משותפת:
- תסקיר סעד: עובד סוציאלי מטעם לשכת הרווחה עורך בדיקה מקיפה של המשפחה, כולל ביקורי בית וראיונות עם ההורים והילדים.
- אבחון פסיכולוגי: במקרים מסוימים, ייתכן שיידרש אבחון פסיכולוגי של ההורים ו/או הילדים.
- בדיקת מסוגלות הורית: הערכה מקצועית של יכולתו של כל הורה לטפל בילדים ולספק את צרכיהם.
- שמיעת הילד: בהתאם לגיל ולבשלות, בית המשפט עשוי לשמוע את דעתו של הילד, תוך הקפדה על מניעת מניפולציות מצד ההורי
אתגרים בהורות משותפת
למרות היתרונות הפוטנציאליים של הורות משותפת, היא מציבה גם אתגרים משמעותיים:
- תיאום לוגיסטי: נדרש תיאום מורכב של לוחות זמנים, פעילויות חוץ-בית ספריות, וחלוקת אחריות יומיומית.
- עקביות חינוכית: שמירה על עקביות בכללים, גבולות וערכים בשני הבתים עלולה להיות מאתגרת.
- השפעה רגשית: מעברים תכופים בין בתים עלולים ליצור קושי רגשי אצל חלק מהילדים.
- עלויות כפולות: החזקת שני בתים מאובזרים במלואם לילדים עלולה להיות יקרה.
- גמישות ותקשורת: נדרשת רמה גבוהה של גמישות ותקשורת בין ההורים, דבר שעלול להיות מאתגר במיוחד לאחר גירושין.
חשיבות הגישור והשיתוף הפעולה
גישור והליכי שיתוף פעולה הופכים לכלים חשובים יותר ויותר בקביעת הסדרי משמורת:
- הפחתת עוינות: תהליכים אלה מסייעים להפחית את רמת העוינות בין ההורים ולקדם תקשורת בונה.
- פתרונות יצירתיים: גישור מאפשר לצדדים להגיע לפתרונות יצירתיים המותאמים לצרכים הייחודיים של משפחתם.
- שליטה בתהליך: ההורים מרגישים יותר בשליטה על ההחלטות הנוגעות לילדיהם.
- מהירות וחיסכון: הליכים אלה לרוב מהירים וזולים יותר מהליכים משפטיים מלאים.
התפתחויות עתידיות
עם התקדמות המחקר בתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית והמשפט, צפויות התפתחויות נוספות בתחום המשמורת המשותפת:
- גישות מותאמות אישית: ייתכן שנראה יותר גישות המותאמות לצרכים הספציפיים של כל משפחה, במקום פתרונות "חד גודל מתאים לכל".
- שימוש בטכנולוגיה: אפליקציות ופלטפורמות דיגיטליות עשויות לסייע בניהול יעיל יותר של משמורת משותפת.
- שינויים חקיקתיים: ייתכנו שינויים בחקיקה שיעודדו יותר הסדרי משמורת משותפת, תוך התחשבות בממצאי מחקרים עדכניים.
הורים אשר חשוב להם ליטול חלק שווה בגידול ילדיהם המשותפים גם אחרי שהם מתגרשים יכולים לנסות ולנסח יחד הסכם גירושין המוסכם על שני הצדדים שיפרט את אופי הורות משותפת, את חלוקת הרכוש לאחר הגירושין ואת גובה המזונות עבור האישה ועבור הילדים. הגעה להסכם גירושין טרם פתיחת המשפט מקל רבות על התהליך המורכב של תביעת הגירושין ומספק הגנה על הילדים במהלך הגירושין שלא נמצאים במצב של חוסר ודאות או אי יציבות בתהייה איך יראו חייהם לאחר שהוריהם יתגרשו בין אם יחליטו הוריהם על הורות משותפת שווה בשני בתים מרכזיים או על הסדרי ראייה קבועים מראש למספר פעמים בשבוע.
