מזונות אישה אופן קביעת גובה המזונות והיקפם
‘עולה עימו ואינה יורדת’ – זהו הכלל המגדיר את חובתו של הבעל כלפי אשתו לשלם מזונות אישה, על פי דין תורה (כאשר שני בני זוג יהודים). על הבעל לשמור על רמת החיים לה הורגלה אשתו בעת חייהם המשותפים על ידי תשלום מזונות אישה. היות והאישה “עולה עמו”, היא זכאית תמיד לקבל את מזונותיה לפי עושרו. חובת מזונות לאישה מופיעה גם בכתובה:
“ואנא …אפלח ואוקיר ואיזון ואפרנס ואכלכל….כהלכת גברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומפרנסין…”
משמע: הבעל מתחייב שהוא יעבוד ויכבד ויפרנס את אשתו כמנהג הגברים.
“ואינה יורדת עמו”
זאת ועוד הביטוי “ואינה יורדת עמו” מבהיר כי גם אם מצב הבעל קשה, עדיין זכאית אישתו, למזונות , שיאפשרו לה לשמור על אותה רמת חיים להם הייתה רגילה בטרם נישואיה. גם בעל שירד מנכסיו, נדרש להקפיד על רמת החיים של אשתו בהתאם לרמת החיים אליה הורגלה על ידי תשלום המזונות, או לפחות לשמור על רמת החיים של אשתו טרם נישואיה. נדגיש בזאת כי השיקול העיקרי בקביעת גובה מזונות אישה נקבע על פי יכולתו הכלכלית של הבעל ורמת החיים בה הוא חי. כשבית הדין הרבני או לחילופין בית המשפט לענייני משפחה קובע מה יכולתו הכלכלית של הבעל הוא מתחשב ברכושו של הבעל, כושר השתכרותו הבעל (הנוכחי והפוטנציאלי גם יחד) וכן הכנסותיו מנכסים שברשותו.
החובה שמוטלת על הבעל בתשלום מזונות אישה, הינו רק לגבי אישה נשואה. קרי כל עוד בני הזוג נשואים חלה חובה זו על הבעל והוא צריך לדואג לכל מחסורה של אשתו. עם זאת, התנהגויות מסוימות של האישה, שאין בצידן הצדקה, עלולות לשלול ממנה את הזכאות למזונות. לקביעה של זכאות מזונות אישה יש חשיבות מכרעת, שכן אישה המקבלת מזונות אישה יכולה לנהל מאבק גירושין ממושך על חשבון הבעל.
מאבק כזה יכול להתיש את הבעל הן נפשית והן כלכלית, ועל ידי כך לכפות עליו תנאים פחות טובים ורצויים. מאידך גיסא שלילת מזונות אישה עלולה לגרור סרבנות גט מצד הבעל והתארכות ההליכים, וכן כפית הסדר גרוע מבחינת האשה. ישנם תיקים בהם מחייבים את הבעל לשלם לאשתו “מזונות גרושה”, גם לאחר הגט, או “פיצויי הסתגלות”, או “השלמת מזונות”.
מה כוללים מזונות אישה?
מזונות אישה כוללים את כל צורכי האישה – מזון, ביגוד והנעלה, הוצאות רפואיות, אחזקת רכב, הוצאות אחזקת הבית (חשמל, מים, ארנונה, וועד בית, כבלים, טלפון), הוצאות שכר דירה או משכנתא, קוסמטיקה, בילויים (קאנטרי קלאב, חוגים, קולנוע, תיאטרון, אכילה במסעדות), צרכים נשיים שונים ועוד ועוד ….
האם ניתן להכריח את האישה לצאת לעבוד ובכך לא לשלם מזונות אישה?
בעל לא יכול להכריח את אשתו לצאת לעבוד ובכך לפטור עצמו מחובת מזונות כלפיה.
על פי דין תורה (הדין העברי), אין חשיבות ליכולת האישה לעבוד, וסירובה לצאת לעבוד לרוב לא יפגע בזכותה לקבל את הכסף. יתרה מזאת אין אפשרות להתחשב בפוטנציאל ההשתכרות של האישה לצורך טענת אי תשלום מזונות אישה. אומנם ישנם מקרים בהם עורכי דין הצליחו לבטל תביעת מזונות לאישה כגון במקרים בו האישה עבדה במשך השנים, הינה בעלת מקצוע ואין לה ילדים קטנים בהם היא צריכה לטפל.
גם במקרים שבהם מדובר באישה צעירה ובריאה, בית המשפט לענייני משפחה ייטה להתחשב בפוטנציאל השתכרותה, ולפסוק מזונות אישה בהתאם לפוטנציאל השתכרותה.
במאבק גירושין קיים הבדל מהותי בין מזונות האישה הנפסקים בבית משפט לענייני משפחה לבין אלה הנפסקים בבית הדין הרבני. כאן נכנסת שוב סוגית “מרוץ הסמכויות” וחשיבותה בהליכי הגירושין.
בדרך כלל בבית משפט לענייני משפחה נפסק סכום מזונות גבוה יותר מאשר בבית הדין הרבני. כמו כן בבית משפט גירושין וענייני משפחה סכום המזונות שנפסק צמוד למדד ואילו בבית הדין הרבני הוא צמוד לתוספת היוקר. זאת ועוד, בית משפט מחייב את הבעל להמציא תלושי שכר או הצהרה שנתית למס הכנסה (לעצמאים) בעוד שבית הדין הרבני אינו כופה זאת על מנת לקבוע מזונות אישה. על זה יש להוסיף את העובדה שבבית משפט לענייני משפחה בדרך כלל פוסק מזונות אישה זמניים בישיבה ראשונה, בעוד שבבית הדין הרבני יתכן שיהיו מספר ישיבות בטרם ייפסק לאישה סכום כלשהו. ההבדל הכי מהותי הוא שבבית משפט גירושין וענייני משפחה בודק לא רק את ההשתכרות בפועל אלא גם את הפוטנציאל של הבעל בעת קביעת המזונות, בעוד שבית הדין הרבני מביא בחשבון רק השתכרות בפועל לקביעת גובה התשלום.
כל הגורמים הללו או אפילו חלק מהם יוצרים פערים משמעותיים בין מזונות האישה הנפסקים בבית הדין הרבני לבין אלה הנפסקים בבית המשפט לענייני משפחה.
