בית המשפט לענייני משפחה ביטל צו עיכוב יציאה לקטין תמורת פיקדון של 8,000 ש"ח

בפניי בקשה בעניין צו עיכוב יציאה מן הארץ של קטין.

רקע עובדתי –

1. הצדדים (שייקראו להלן: המבקש ו/א האב , המשיבה  ו/או האם ) הינם יהודים אשר ניהלו מערכת יחסים ללא נישואין למשך כשלוש שנים , וממנה נולד הקטין ביום 29.7.2018. למבקש יש שני ילדים נוספים ממערכת יחסים קודמת.

2. המבקש מנהל עסק X והמשיבה הנה עורכת דין . הצדדים התגוררו בשכירות בעיר X ,והקטין התחנך  במעון פרטי במושב X .

3. יחסי הצדדים עלו על שרטון והם נפרדו בחודש 08/2020, עת עזב המבקש את בית המגורים , בעיר X ועבר להתגורר בבית במשק הוריו במושב X

4. ביום 2.5.21 הגישה האם בקשה ליישוב סכסוך ,הצדדים לא הגיעו לשום הסכמות, וננקטו הליכים משפטיים.

      א.    האם הגישה בקשה לצו הגנה ביום 10.5.21 במסגרת תיק 212368-05-21. בדיון אשר התקיים במעמד הצדדים ביום 19.5.21, הגיעו הצדדים להסכמות זמניות לפיו ניתן צו למניעת הטרדה הדדי, הצדדים יתקשרו באמצעות אחיה של האם בלבד, בעניינים הנוגעים לזמני השהות או בענייני הקטין, נקבעה חלוקת זמני שהות זמנית בין האב לבין הקטין בכל יום ג' כולל לינה, בימי ה' למספר שעות אחרי המסגרת החינוכית ,ואחת לשבועיים בימי ו' עד צאת השבת.

      ב.     האם הגישה תביעה למשמורת ביום 20.6.21 במסגרת התיק שבנדון ,והאיש הגיש בתורו  תביעה למשמורת משותפת ביום 13.9.21 במסגרת תלה"מ 21698-09-21.

5. במסגרת תביעת המשמורת הוגש לתיק תסקיר ראשון מטעם לשכת הרווחה בעיריית X תסקיר מיום 8.8.21, בו המליצה העו"ס על משמורת  הקטין אצל האם , וחלוקת זמני שהות עם האב בכל יום שליש מהמסגרת למסגרת  כולל לינה , ימי חמישי לסירוגין למספר שעות ולא כולל לינה, וסופי שבוע לסירוגין  מיום שישי מהמסגרת עד מוצ"ש בשעה 19:30.

6. שני הצדדים לא השלימו עם המלצות התסקיר, האב ביקש משמורת משותפת וביקש להרחיב הסדרי הלינה ללילה נוסף באמצע השבוע לפחות , והאם בתורה הגישה ביום 3/11/2021 בקשה דחופה להפסקת הסדרי הלינה ,בטענה כי האב אינו מגלה אחריות הורית מספקת בימים שהקטין שוהה אצלו, הקטין מגיע מבית אביו חבול ופצוע, ומגלה קשיים רגשיים והתנהגותיים.

              לתיק הוגש תסקיר משלים נוסף מטעם לשכת הרווחה מיום 24/11/2021, אשר בחן את טענות הצדדים ,והעו"ס חזרה על אותה המלצות בעניין המשמורת וחלוקת זמני השהות.

7. בנוסף נתגלע סכסוך בין הצדדים לעניין הזרם החינוכי בו ילמד הקטין , דתי או חילוני, ומקום המסגרת החינוכית, במושב X או בעירX, ובעניין זה  הוגש תסקיר נוסף מיום 21/2/2022.

8. ביום 27/1/2022 הגיש האב בקשה למתן צו עיכוב יציאה מהארץ נגד הקטין, בהמשך  הורה ביהמ"ש  על מתן צו עיכוב במעמד צד אחד, האם הגישה בקשה לביטול צו עיכוב היציאה.

9. הצדדים לא הגיעו להסכמות ועמדו על ניהול הבקשה ,ביום 7/6/2022 נחקרו שני הצדדים בפני והצדדים הגישו סיכומים בכתב.

טענות המבקש-

10. האב עותר למתן צו עיכוב יציאה מהארץ נגד הקטין עד הגיעו לגיל 18 שנים ,ביטול זמני של צו העיכוב ייעשה בהסכמת הצדדים וכנגד הפקדת ערבון ובטחונות משמעותיים להשבת הקטין ארצה.

11. לאחרונה סיפר הקטין למבקש כי נסע עם המשיבה לחו"ל. המבקש פנה להוציא תעודת נוסע עבור הקטין אז התברר לו כי המשיבה יצאה עם הקטין לחו"ל מספר פעמים לאחר פרידת הצדדים בתאריכים 19.11.21-23.11.21 ובתאריך 17.12-21.12.21.

12. המשיבה החזירה את הקטין לגן הילדים מיד לאחר ששב מחו"ל, מבלי ליידע את המבקש וכפי הנראה גם לא את הגננת. מבלי להותיר את הקטין בבידוד בהתאם לנהלים של משרד הבריאות. המשיבה טוענת כי הילד ברגרסיה לאחר שחוזר מבית האב, אולם העלימה מכל הגורמים את העובדה שהילד שהה בחו"ל ועל כן הוא עייף כאשר חוזר לגן.

               מדובר בקטין רך בשנים וייתכן כי מעברים בין מדינה למדינה ושינוי הסביבה באופן מהיר וקיצוני משפיעים על מצב רוחו.

13. המשיבה מתנהלת באופן עצמאי כאילו היא האפוטרופוס הבלעדי של הקטין, המשיבה מעולם לא פנתה למבקש לקבל הסכמתו לנסיעה של הקטין, ואף לא טרחה ליידע אותו כי בנו שוהה בחו"ל. למבקש אין מושג באיזו מדינה שוהה הקטין, מדובר באם אשר מבטלת רצון האב בכלל ולא מסוגלת להכיל ולראות חשיבות האב בחיי הקטין בפרט. היא  אף רשמה על דעת עצמה את הקטין לגן עירייה דתי תוך שינוי זרם החינוך של הקטין על דעת עצמה מחינוך חילוני לדתי, והיא הוכיחה כי אין בעיניה כל חשיבות ומשקל למבקש בחיי הקטין או לחשיבות הקשר בין הקטין לבין המבקש.

14. מאז הפירוד האם חוסמת האב בטלפון ובאפליקציית ווטסאפ , מאלצת תקשורת באמצעות אחיה , מותירה האב לא מעודכן בנעשה עם הקטין ,לאם כוונות להרחיק או לנתק את הילד מאביו.

15. למבקש חשש כן ואמיתי כי, האם עלולה לעזוב עם הקטין את הארץ לתקופה ממושכת או לצמיתות, דברים המקבלים משנה תוקף לאור עמימות האם סביב טיסותיה עם הקטין ,העדר עדכון המבקש בדבר הטיסות ,בן זוגה החדש, וסירובה לגלות האם טסה עם הקטין לבד או עם אדם נוסף, תוך מתן תשובות לקוניות ומתחמקות בחקירתה .

16. המבקש מפנה בסיכומיו לקריטריונים אשר נקבעו ע"י כב' השופט א. זגורי בתמ"ש 13612-06-14 לעניין מתן צו עיכוב היציאה נגד קטין והסרתו.

טענות המשיבה-

17. יש לדחות את הבקשה ולבטל צו עיכוב היציאה נגד הקטין, משמדובר בהליך המהווה שימוש לרעה בהליכי ביהמ"ש.

18. המשיבה הינה אזרחית ישראלית, זיקתה למדינה ברורה ,כל משפחתה מתגוררת בישראל, והיא מתגוררת ,עובדת עו"ד בישראל ומופיעה בפני ביהמ"ש כמעט באופן קבוע.

19. אין אבק של ראשית ראיה שהמשיבה תיטול הקטין ותיעלם למדינה אחרת, לא לתקופה ממשוכת ולא לצמיתות.

              חקירתו של המבקש העידה על חוסר הכנות וחוסר תום הלב ,והוכיחה כי דין הבקשה להידחות ,ודין הצו  שניתן להתבטל.

20. המבקש ידע גם ידע על הנסיעה בסופ"ש לחו"ל עם הקטין ,והדבר נמסר לו מפי אחיה של המשיבה.

21. הצדדים נפרדו בחודש 8/2020 ,בכל הזמן הזה המבקש לא חשש במניין הברחת הקטין לחו"ל ,רק לאחר שהמשיבה הגישה הודעה לתיק בעניין חוסר האחריות של המבקש אשר הפגיש הקטין עם בנו של שהיה מאומת קרונה ,מצא המבקש להגיש בקשה זו.תעודת הנוסע הופקה ביום 9/1/2022 והבקשה הוגשה רק ביום 27/1/2022.

22. המשיבה טסה עם הקטין מספר פעמים בזמני השהות שלה ,והשיבה הקטין לארץ מבלי לפגוע או לגרוע בזמני השהות של האב עם הקטין.  המשיבה  מפנה גם היא  בתורה לשיקולים  אשר נקבעו בתמ"ש 13612-06-14 בענין צו עיכוב יציאה מהארץ של קטין.

23. דווקא המבקש דכאן הוא אב אשר היגר לאוסטרליה ועזב את שני ילדיו הגדולים במשמורת גרושתו, בעוד המשיבה היא שהוכיחה במעשיה ובנסיעותיה הקצרות עם הקטין וחזרותיה לארץ ,את תום ליבה והיעדר כוונה להברחה.

דיון והכרעה-

24. בית המשפט מצר על כך כי ,על אף שהצדדים פרודים מזה כשנתיים, ויש להם ילד משותף אחד מקטני קטינים, אין תקשורת בין הצדדים,  הסכסוך ההורי עדיין בעיצומו, ואינו מאפשר שיתוף פעולה הורי וחשיבה משותפת לטובת הקטין, כל צד עסוק בניצחון אישי של האגו העצמי שלו. הצדדים עמדו על ביצוע חקירות בבקשה לצו עיכוב היציאה והגשת סיכומים, מקום שהיו יכולים להגיע להסכמות המבטיחות טובת הקטינים תוך שמירת  זכויות שני ההורים.

25. השיקולים למתן צו עיכוב יציאה מהארץ נגד בעל דין, מתמקדים בעיקר בחשש ממשי שבעל הדין עלול לצאת  מהארץ  לתקופה ממושכת או לצמיתות והדבר עלול להכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין.

              השיקולים למתן צו עיכוב יציאה מהארץ נגד קטין הם שונים, ומתמקדים בעיקר בטובתו של הקטין, ובזכותו של ההורה הנותר בארץ לשמירת קשר עם הקטין .והכל כמפורט  תקנה 35(ב) לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין) התשפ"א 2020 הקובעת :

              " הוגשה בקשה לצו עיכוב יציאה מן הארץ לקטין, רשאי בית המשפט לתת צו כאמור, אם שוכנע שקיים חשש סביר שהיעדרו של הקטין מן הארץ עלול לפגוע בשלומו של הקטין ובטובתו, לרבות בזכותו לשמירת קשר עם הורהו,או עלול להכביד או לסכל ביצוע החלטה שיפוטית".

26. תחילה אציין כי ,טענת המשיבה וב"כ כי ביהמ"ש נתן צו עיכוב יציאה מהרץ של הקטין במעמד צד אחד , ללא תגובת ב"כ המשיבה וכי הצו ניתן בעלמא, אינה מדויקת , בלשון המעטה.

המבקש הגיש את הבקשה ביום 27/1/2022, כאשר היה קבוע דיון בתיק ליום 1/2/2022.

 ביהמ"ש הורה בהחלטתו מיום 30/1/2022  כי, על המבקש להמציא את הבקשה למשיבה וכי הבקשה תידון במועד הקבוע. אלא מה ב"כ המשיבה הגישה בקשה לדחיית הדיון עקב הידבקותה בנגיף הקורונה, וזאת ללא  קבלת עמדת הצד השני. על כן בית המשפט  שוב נתן החלטה ביום 30/1/2022 ולפיה  ככל שהדיון יידחה תינתן החלטה בעניין עיכוב יציאת הקטין עד לקיום דיון במעמד הצדדים. על החלטה זו לא השיגה המשיבה, אך  הגישה בקשה לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ ביום 18/2/2022.

דיון במעמד הצדדים נקבע ליום  11/4/2022 , באותו מועד נחקרה העו"ס ונחקרו הצדדים והדיון התמקד בעניין זהות הגן בו יתחנך הקטין, ולאור חוסר הזמן לא התקיים דיון בבקשה לצו עיכוב יציאה.  דיון המשך בבקשה לצו עיכוב יציאה  נקבע ליום 7/6/2022 ,לאור עמידת הצדדים לבצע חקירות.

27. גם במעמד מתן ההחלטה מיום 30/1/2022 בעניין צו עיכוב היציאה, וגם במעמד ההחלטה של היום ,וגם לאחר ששמעתי הצדדים ועיינתי בכלל החומר שהונח בפני, לא שוכנעתי ולא הובאה כל ראיה או ראשית ראיה כי המשיבה מתעתדת לצאת לחו"ל לתקופת ממושכת או לצמיתות.

              המשיבה מסרה בחקירתה :" אני אזרחית ישראלית, העבודה שלי באיזור שלנו בצפון, המקום שלי והמשפחה שלי כאן בצפון, אני לא כמוהו היגרתי לאוסטרליה ,עזב שני ילדים והלך ,גדולים בני שבע ושומה, אני לא כמוהו עם אזרחויות אחרות,יש לי אזרחות ישראלית. המקום שלי כאן, נסעתי עם הילד לחו"ל וחזרתי" ( עמ 23 שורות 25-28), ולא הובאה כל ראיה בעניין זיקה לחוץ לארץ, או כל אבק ראיה לעניין כוונות להשתקע בחו"ל.

              המבקש בחקירתו ולשאלה על מה מבסס החשש  שהמשיבה תיעלם השיב :

              "בעבר היה לה קשר רומנטי עם בחור אזרח אנגליה והוא תמך בה כספית ,הוא מתגורר בארץ איפשהו בX, חרדי ממה שאני יודיע, אני לא יודיע אם היא חידשה איתו קשרים, גם שגרנו ביחד היא דיברה על זה שהיא רוצה לעזוב את הארץ". ( עמ'8 שורות 18-20).

              ראשית, הגרסה הנ"ל לא בא לי זכר בבקשה שהמבקש  הגיש.

              שנית, מדובר בטענה לחשש כללי וסתמי ולא מבוסס, לא הוכח כי כיום  מתנהל קשר זוגי בין המשיבה לבין אזרח זר, או כל בדל של ראיה לעניין השתקעות בחו"ל.

28. צו עיכוב היציאה הזמני מהארץ  לא ניתן לאור החשש ליציאה ממשוכת או לצמיתות, אלא  ניתן בהתבסס על טענת המבקש כי הקטין הוצא מהארץ פעמיים, ללא ידיעתו וללא הסכמתו, כאשר האם החזירה את הקטין ששהה בחו"ל ישר לגן מבלי ליידע את המבקש.

אינני מקבלת טענת המשיבה כי הבקשה הוגשה באיחור ומטעמים לא מוצדקים , שכן הבקשה הוגשה בעקבות ידיעת המבקש על הוצאת הקטין לחו"ל ללא ידיעתו ומחשש לשלומו של הקטין . חיזוק לכך אף נמצא בדברי המבקש בחקירתו :" אני ראיתי באפליקציה של כללית שהילד עבר 18 בדיקות קורונה בתקופה שבין חמישה שבועות דבר שהדליק אצלי נורה אדומה ואז ראיתי שחלק מהבדיקות  נעשו בשעה 4:32 בשעות הבוקר,03:52 שני תאריכים שונים,מה שהבנו שהילד טס כל הלילה עשה בדיקה בנתב"ג, באותו יום שלקחתי אותו מהגן הבנתי.חוסר התחשבות בילד לחלוטין. אני גיליתי את זה בדיעבד אחרי הרבה זמן ". ( עמ' 18 שורות 27-30).

 בהתאם לתקנה 35 ( ב) הנ"ל ביהמ"ש רשאי להורות על מתן צו עיכוב יציאה מהארץ נגד הקטין כל עוד שיציאת הקטין עלולה לפגוע בשלום הקטין ובטובתו, כך לא שניתן לומר כי מתן צו עיכוב היציאה הזמני היה לא כל בסיס ובעלמא.

29. לשיטת המשיבה, היא אכן עדכנה את המבקש בעניין יציאת הקטין לחו"ל אך היא אינה חייבת לקבל את הסכמתו וכדבריה בחקירתה:

              " אני לא צריכה לבקש את הסכמתו כי הדבר לא נפל על הסדרי השהות עמו ..אני לא צריכה הסכמה שלו, אני יידעתי אותו באמצעות אחי, אני עשיתי שגיאה שלא יידעתי אותו בכתב. מאחר ומדובר בסו"פ שלי ולא לתקופה של שבוע ולא על הסדרי השהות שלו".( עמ' 22 שורות 11-13).

              המשיבה לא הוכיחה כי היא אכן עדכנה את המבקש לעניין יציאת הקטין לחו"ל. ולא העידה מטעמה את אחיה שהוא איש הקשר ביניהם, והדבר נזקף לחובתה.

               הטענה כי היא עדכנה אחיה , אינה יכולה לפטור את המשיבה מאחריותה  לעדכן את המבקש.  המשיבה אישרה בחקירתה כי היא  מונעת קשר בינה לבין המבקש  ( עמ'ב22 שורות 27-18),והעו"ס ג אף  ציינה בתסקיר מיוםמ8/8/2021:"האם אינה מגלה רצון לשתף פעולה עם ההורה השני לטובת שיפור התקשורת בינה לבין האב ומבקשת להשאיר את אחיה כגורם שלישי שישמש אמצעי תקשורת והעברת הקטין ביניהם". התנהלות זו אינה מתיישבת עם טובת הקטין. מחובתו של הורה ובפרט הורה העותר למשמורת  הקטין לגלות אחריות , ולקיים עם ההורה השני  ולו תקשורת מינימלית של מסרונים והודעות בכתב, לצורך עדכון הדדי בענייני הקטין.

30. טענת המשיבה כי אינה חייבת לקבלת את הסכמתו של המבקש לעניין יציאת הקטין לחו"ל ,וחזרתה על עמדה זו גם בסיכומים, הינה תמוהה , ובפרט שמדובר בעו"ד מנוסה בענייני משפחה המופיעה ומייצגת תדירות בעניינים אלה.

 בהתאם לסעיף 14 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב 1962, ההורים הם האפוטרופסיים הטבעיים של ילדיהם הקטינים. תפקיד ההורים בהתאם לסעיף 15 לחוק אפוטרופסות   כולל החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין.

הוצאת הקטין מחוץ לתחום המדינה, הינה ענין  מובהק הנוגע וקשור לאפוטרופסות על הקטין.

  חובת ההורים לפעול תוך הסכמה קבועה בסעיף  18(א)  לחוק הכשרות והאפוטרופסות הקובע :

"בכל ענין הנתון לאפוטרופסותם חייבים שני ההורים לפעול תוך הסכמה; הסכמתו של אחד מהם לפעולתו של רעהו יכולה להינתן מראש או למפרע, בפירוש או מכללא, לענין מסויים או באופן כללי; וחזקה על הורה שהסכים לפעולת רעהו כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר. בענין שאינו סובל דיחוי רשאי כל אחד מההורים לפעול על דעת עצמו".

31. גם אם המשיבה הוציאה את הקטין בימי חלוקת זמני השהות שלה והדבר לא פגע בזמני השהות של המבקש, היה מחובתה ליידע אותו ולקבל את הסכמתו לעניין היציאה לחו"ל.

              זכותו של המבקש לדעת היכן שוהה בנו הקטין, באיזה מדינה , האם מדובר במדינה עוינת , מדינה מוכת קורונה, מדינה שיש בה התראות על פיגועים ,אסוני טבע וכו', שכן מחובתו של האב לדאוג לרווחתו ולבריאותו של בנו הקטין, גם אם אינו נמצא בזמני השהות איתו.

32. בנוסף, בשתי הפעמים שהמשיבה נסעה עם הקטין שהיה כבן שלוש וארבעה חודשים,הקטין היה נעדר מהמסגרת בתחילת השבוע , ונוחת ארצה ביום שליש בשבוע שהוא יום זמני השהות עם האב, הקטין היה נשלח לגן  והאב היה אוסף אותו מהגן. טובתו של הקטין הייתה מחייבת, בנסיבות אלה,   יידוע לא רק האב המבקש אלא אף את הגננת, שמוטלת עליהם חובה לדאוג לרווחתו ולבריאותו של הקטין כשהוא נמצא בחזקתם. הדברים נכונים שבעתיים  לאור  מצבו הרגשי של הקטין והדברים שצוינו בתסקיר מיום 24/11/2021 :" האם שיתפה כי מדיווח הגננת נמסר לה שלקטין קשיים רגשיים והתנהגותיים בימים שהוא חוזר לאחר שהות בבית האב…הקטין חוזר מבית האב סוער, תוקפני, חסר משמעת ולוקח מספר ימים לאזנו".( עמ' 3 לתסקיר) ובהמסך ציינה העו"ס " עפ"י הדו"ח החינוכי מיום 14/11/2021…הקטין מרבה לבדוק גבולות זקוק לגבולות מאוד ברורים של מה מותר ומה אסור. בעיקר בימים בהם הוא עובר בין ההורים, בימים אלה הוא מאוד סוער ומאוד קשה לו להירגע". ( עמ' 4 לתסקיר).

              ביהמ"ש מודע לטענה  של המשיבה ולעובדה כי התסקיר נכתב לפני הנסיעות של המשיבה והקטין לחו"ל, כך שהרגרסיה הרגשית הנ"ל אינה כתוצאה מהנסיעות , אך בנסיבות, ובפרט לאור מצבו הרגשי של הקטין אשר מתקשה ומתמודד עם המעברים בין הבתים, טובתו מחייבת באופן מובהק  יידוע האב ויידוע הגננת לעניין החזרה מהטיסה ומהנסיעה , דבר  שיכול  לסייע  להם עד מאוד  להבין ולפרש את התנהגויות הקטין, ולספק את צרכיו, מדובר בקטין רך בשנים וייתכן כי מעברים בין מדינה למדינה ושינוי הסביבה באופן מהיר וקיצוני משפיעים על מצב רוחו ,אולי חסרים לו שעות שינה, מנוחה, אולי חס ושלום נדבק בקורונה או כל נסיבה רלבנטית אחרת.

              עמדת המשיבה כי לא היה עליה לעשות כן, פוגעת בטובת הקטין, ומתעלמת מצרכיו הפיזיים והרגשיים.

33. לסיכום- לא ניתן לומר כי צו עיכוב היציאה הזמני של הקטין ניתן בעלמא וללא הצדק סביר.

              השאלה  כעת היא  האם יש להורות על השארת צו עיכוב היציאה באופן קבוע   , וביטול זמני לעת הצורך , בכפוף להפקדת בטחונות , או שמא יש לבטל צו עיכוב היציאה נגד הקטין בכלל או בתנאים מסוימים?

34. כאמור לעיל, יציאת הקטין לחו"ל מותנית בהסכמת שני ההורים. בכך אין לומר, שכל התנגדות ליתן ההסכמה האמורה הינה התנגדות לגיטימית .סעיף 19 לחוק קובע, כי כאשר נופלת מחלוקת בין שני ההורים בכל ענין הנתון לאפוטרופסות יכריע ביהמ"ש . והלכה פסוקה היא כי, מבחן "טובת הקטין" הוכר בפסיקה כשיקול שצריך לעמוד תמיד לנגד עיניו של בית המשפט, בכל הכרעה בעניינו של קטין.

35. שני הצדדים הפנו לקריטריונים ולשיקולים אשר נקבעו בפסק דינו של חברי כב' השופט א. זגורי מיום 13/7/2014 בתמ"ש 13612-06-14 , הכוללים ,בן היתר: גיל הקטין, זכות ההורים בתנועה לעומת זכות ההורה השני בשמירת הקשר עם הקטין, שיקולים של תום לב, האם קיימות ראיות לניסיון הגירה או יציאה ממושכת או לצמיתות, היסטוריה של נסיעות לחו"ל של הקטין והחזרתו, ביטול זמני או קבוע של הצו, שיקולים של מידתיות בקביעת הערבויות וכו.

בנסיבות העניין , בחינת הקריטריונים הנ"ל אל מול טובת הקטין ואיזון בין זכויות הצדדים  מביאה אותי למסקנה כי יש לבטל צו עיכוב היציאה בכפוף להפקדת ערבות מטעם המשיבה , על מנת להבטיח שהיא תיידע את האב ותקבל את הסכמתו בטרם הוצאת הקטין אל מחוץ לגבולות המדינה. אפרט.

36. במקרה דנן, מלבד הטענה כי המשיבה לא יידעה את המבקש ו/או לא קיבלה את הסכמתו לעניין נסיעת הקטין לחו"ל, נסיבה שאין להקל בה ראש, לא מצאתי נסיבות נוספות המצדיקות המשך צו עיכוב היציאה על כנו ובאופן קבוע.

37. לא עלה בידי המבקש להוכיח שיש או הייתה למשיבה  כוונה להבריח הקטין מהארץ לתקופה ארוכה או לצמיתות, ובכך לסכל הסדרי המשמורת  ו/או חלוקת זמני השהות.

38. לא הוכח כי המשיבה מונעת קשר בין האב לקטין או גורמת לניכר הורי או לניתוק ביניהם .קיימת חלוקת זמני שהות בין האב לבין הקטין מאז פירוד הצדדים ,ואף לפני שהוגש תסקיר ולפני שניתנו החלטות בית המשפט. חיזוק לכך נמצא בדברי האב המבקש, כפי שהובאו בתסקיר מיום 8/8/2021 :" לדבריו הוא ניהל זמני שהות מסודרים הכוללים לינה עד גיל שנתיים וחצי ויש לו טבלה בה רושם".( עמ' 3 לתסקיר).

39. גם אחרי המלצות התסקיר והחלטות בית המשפט, המשיבה קיימה חלוקת זמני השהות בהתאם להחלטות השיפוטיות שניתנו. המבקש אישר בחקירתו כי המשיבה החסירה רק יום אחד חמישי( עמ' 20 שורה 16-19).המבקש השמיע הקלטה בה נשמעת המשיבה מודיעה לאחיה על ביטול מפגש בין האב לקטין בשל מחלת הקטין ואף מציעה לו מועד חילופי אחר.

              טענת המשיב כי באותו יום, הקטין לא היה חולה והיה  בליווי האם אשר נסעה ברכב  ואף נשמע הוייז מפנה אותה לכביש 66, היא ספקולציה ולא הוכחה.

40. המשיבה יצאה לחו"ל עם הקטין למספר ימים בודדים בזמני השהות שלה ,ודאגה לשוב יחד עם הקטין לארץ לצורך קיום חלוקת זמני שהות עם המבקש במועדים , והדבר מעיד כי היא מכבדת את זמני השהות של האב.

41. במקרה דנן הקטין הינו מקטני קטינים ;בהתאם לאמור בתסקיר מיום 8/8/2021 האם היא הדומיננטית בחיי הקטין ומהווה דמות משמעותית. בהתאם להמלצות העו"ס ובהתאם לחלוקת זמני שהות הקיימת כיום ,הקטין נמצא במרבית הזמן בחזקת האם ומקיים חלוקת זמן שהות  מוגדרת עם האב.  בנסיבות, הגבלת התנועה של הקטין משמעותה  גם הגבלת תנועותיה  של המשיבה.

 המשיבה הינה רווקה, הקטין הוא בנה היחיד, זכותה לטייל ולנפוש בחו"ל בליווי בנה גם למענה וגם למענו.  במידה ולא תותר יציאת הקטין  עימה היא  עשויה לוותר על חופשה או טיול בחו"ל, הותרת צו עיכוב היציאה מן הארץ כנגד הקטין  הופך להיות גם מגבלה ופגיעה בזכות התנועה והיציאה של המשיבה  מהארץ.

42. איני מקבלת טענת המבקש בחקירתו כי לא צריך לטלטל את הילד ואין שום דבר, בהול ודחוף שהילד יטוס ( עמ' 19 שורות 11-12), לא הובאה בפני כל אסמכתא כי הוצאת הקטין לחו"ל תפגע בקטין, בבריאותו או בנפשו. כל עוד שלא הוכח אחרת וככלל ,טיולים, נופשים ובילויים  והעברת זמן איכות בין הורה לקטין ,תורמים להתפתחות התקינה של הקטין.

43. בהינתן כי ,אין חשש בכלל לעניין הברחת הקטין לחו"ל וסיכול הסדרי המשמורת ,וניכר כי כוונתה של המשיבה  היא לצאת לטיולים קצרים בחו"ל עם הקטין, ואין מניעה פיזית או נפשית המונעת הוצאת הקטין לחו"ל, לפחות בשלב זה; ובמטרה לייעל ההליכים ולמנוע הוצאות מיותרות בהגשת בקשה לביטול הצו בכל נסיעה ספציפית ,ובפרט שהאם הביעה נכונותה להתנות נסיעותיה בהודעות מראש למבקש, מצאתי  לבטל צו עיכוב היציאה , בכפוף להפקדת ערבות לצורך הבטחת יידוע האב וקבלת הסכמתו, בטרם כל נסיעה.

              מובהר, כי במידה והאב לא ייתן הסכמתו לנסיעה, על האם לפנות בבקשה מתאימה לאישור הנסיעה.

אוסיף ואומר, כי אף אם יבוטל צו עיכוב היציאה של הקטין, עדיין אם יוכחו נסיבות המצדיקות זאת, יהא רשאי כל הורה  לעתור לבית המשפט להוצאת הצו מחדש.

סוף דבר-

44. אני מורה על ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ כנגד הקטין בכפוף  להפקדת  סך  8,000 ₪   במזומן או בערבות בנקאית בקופת בית המשפט, לצורך הבטחת קיום חובתה של המשיבה להודיע לאב ולקבל הסכמתו בטרם כל נסיעה של הקטין לחו"ל.

45. אני קובעת, כי על האם- המשיבה להודיע בכתב / דוא"ל לאב 14 יום לפני כל נסיעה של הקטין עמה לחו"ל. בהודעה יימסרו תקופת הנסיעה , ויעד הנסיעה.

46. במידה ויציאת הקטין לחו"ל תהיה גם בימי של זמני השהות של הקטין עם האב ,על האם-המשיבה לפרט דרכי ההתקשרות , ולאשר קשר טלפוני או  שיחת וידיו בין האב לקטין. לאחר שוב הקטין ארצה , ייקבעו הסדרי מפגשים עם האב ובהם "פיצוי" מבחינת זמני השהייה עמו.

47. לאור התוצאה אליה הגעתי כל צד יישא בהוצאותיו.

               המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.      

                (ניתן לפרסום ללא שמות הצדדים או פרטים מזהים).

ניתנה היום, כ"ד סיוון תשפ"ב, 23 יוני 2022, בהעדר הצדדים.