גניבת זרע
גניבת זרע, המהווה נושא, שקשה להפריז בגודל, הטלטלה הכאב והבעייתיות, שהינה טומנת בחובה, אינה נולדה זה מתמול שלשום. מסתבר, כי עוד מתקופת המקרא, מתוארים מקרים, חמורים, של גניבת זרע. למשל, הסיפור מימי המקרא, בו בנות לוט, קיימו יחסי מין עם אביהם, לוט הזקן, כאשר הלזה שיכור, וזאת בכדי להבטיח את המשכיות המין האנושי. אולם, חרף העובדה, כי גניבת הזרע מהווה, יש שיאמרו, “תופעה”, אולי אף תופעה וותיקה, הרי נראה, שמבחינת פתרונות משפטיים, לדבר, נותרה עדיין דרך בה ללכת.
ובכן עקרונית, התשובה על השאלות, הנ”ל, הינה שלילית. קרי, גניבת הזרע, אינה מוגדרת באופן מסודר בחוק. לפי כך וכפועל יוצא מזאת, גניבת הזרע, לא נקבעה כעוולה נזיקית וכמו כן, אף לא, כעבירה פלילית.
מזונות קטין שנולד מגניבת זרע
כמובן, שלנשים המבצעות את גניבת הזרע, ישנה סיבה טובה, שעל מוסריותה ניתן להתווכח, להעדיף, “לגנוב” זרע מאב ידוע, מוכר ולעתים נבחר, מאשר לפנות לבנק הזרע למשל. במילה אחת, התשובה לנ”ל, הינה “כסף”. ויוסבר: הפנייה לבנק הזרע, מעבר לכך, כי התהליך, הנלווה לה, כרוך בעלות, לא מבוטלת, של כסף. הרי, כי ילד שנולד לאב, אנונימי, מתרומת זרע, אין לו ממי לתבוע, את דמי המזונות, אותם כן מתאפשר לו לתבוע, מאב, אף כזה, שזרעו נגנב. אכן כן, לאור המצב המשפטי, השורר כיום בישראל, הרי שטובת הילד גוברת אף, במקרה, שנולד מתוך רמייה. קרי, גישת הפסיקה הינה, שילד קטין אינו אשם, ב”שטויות”, שעשו הוריו ולכן, זכאי לדמי מזונות, ילדים, הניתנים על פי הדין האישי, כלומר בעיקר על ידי האב.
ואם לא די בכך
ואם לא מספיקה תחושת התסכול, של האב, הרי שאף מבחינת בדיקת אבהותו, הרי שכיום רשאי בית המשפט, להכריח את האב, לעבור בדיקת רקמות, בכדי להוכיח את אבהותו, על הקטין. כל זאת, במידה והדבר אינו מתנגד עם, עיקרון העל של, טובת הילד.
גבר המסרב, לעבור, את בדיקת האבהות, הרי כי מבחינה משפטית, חזקה עליו שהינו האב, שכן כנראה, אינו מעוניין לשלם, מזונות, לילד שנולד בניגוד לרצונו. על כן, במצב שכזה, מספיקה ראיה קלה, שבקלות, מאת האישה, בכדי להכריז על אותו גבר סרבן, כאבי הקטין, על כל המשתמע מכך, בעיקר מהבחינה הכלכלית.
האם האב נותר חסר אונים?
לכאורה לאור האמור, הרי שגברים שזרעם נגנב, עומדים חסרי אונים, מול שוקת, משפטית, שבורה. ובכן ועם האמור, בכל זאת ישנן פעולות משפטיות, שיכול האב, בעל כורכו, לבצע בכדי להציל זכויותיו, או לפחות לצמצם נזקים. במילים אחרות, מתוך גניבת הזרע, עשויה להיוולד עילת תביעה, בגין רמייה, למשל. קרי, לעתים ניתן לתבוע אישה, גונבת זרע, בתביעה נזיקית בגין “מצג שווא”. המדובר כמובן, באותו מצג שווא, שנטען, שהציגה גנבת הזרע, לפיו יחסי המין, שהשניים קיימו, מוגנים מכניסה להריון. זאת, אם באמתלה של עקרות, נטילת גלולות וכדומה.
מישור נוסף, בו יכול גבר לתבוע אישה, שנטען כנגדה כי גנבה את זרעו, הינו זה החוזי. קרי, לאור עיקרון תום הלב, שנולד מדיני החוזים. כלומר, ניתן לטעון, לחוסר תום לבה של האישה, שהביא אותה להתעבר מזרעו של הגבר, התובע, בניגוד לרצונו ובסוברו, כי הדבר לא ניתן, טכנית, לאור דברי אותה אישה.
באשר לנ”ל יצוין, כי במבחן התוצאה, לרוב תביעות כאמור נדחו על ידי בית המשפט.
אור בקצה המנהרה לגברים?
מתוך הנ”ל, הרי שהמצב המשפטי, ששורר בפסיקה, הינו כזה, שבמקרה של גניבת זרע, הרי שמי שמשלם את המחיר, כמעט לבדו, הינו הגבר. אותו גבר, שלעתים כתוצאה מבילוי חד פעמי, סטוץ, הפך בעל כורחו לאב. כמובן למותר לציין, את המחיר הכלכלי הכבד, שמשלמים גברים, לאור מצב משפטי שכזה וזאת בטרם מתחילים לדבר, על הנזקים הנפשיים הנלווים לכך.
אולם, בתקופה האחרונה ניתנו 2 פסקי דין, יש יאמרו תקדימיים, יש אולי שיאמרו סנוניות המבשרות את בוא האביב הגברי בנושא.
במקרה הראשון, זכה גבר, אשר הצליח להוכיח, בפני כבוד בית המשפט, כי זרעו נגנב ממנו, בפיצויים על עוגמת הנפש, שנגרמה לו, כתוצאה מהפיכתו לאב, בעל כורחו. כמו כן, לאור טובת הילד, חויב אותו גבר בתשלום דמי מזונות, לרכה שנולדה, אלא כי כספים אלו, נפסק, יוחזרו לו בהפוך, הקטינה, לבגירה.
אף במקרה השני, הוכר, הגבר התובע, כמי שזרעו נגנב ממנו ונפסקו לטובתו 110,000 ₪. אלא כי, הפעם נקבע, שלאותו גבר אשם, תורם, למצב אליו נקלע ועל כן, זכה האב, אך ורק במחצית מן הנפסק לו.
